בטוח לאומי סניף ת"א נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח'

פסק - דין

העובדות בפרשה נשוא פסק דין זה אינן שנויות במחלוקת; מסיבה זו, הסכימו ב"כ הצדדים כי לא תשמענה עדויות ולא יוגשו תצהירים והראיות היחידות שהובאו בפני היו מסמכים שונים שצורפו, בין לכתבי הטענות ובין לסיכומי טענות הצדדים, והכל בהסכמה ובדרכם היעילה של באי כח הצדדים.

ברקע הדברים תאונת דרכים בה נפגעה אחת, גב' רחל ממן, ביום 11.10.01 [ להלן: "התאונה" ו "הנפגעת" בהתאמה ].

התובע, הוא המוסד לביטוח לאומי [ להלן: "המל"ל" ], שילם ומשלם לנפגעת גמלאות בגדר "קצבת סיעוד" שלפי פרק י' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995 [ להלן: "חוק בט"ל" ].

התביעה היא תביעת תחלוף להחזר הגמלאות ששילם המל"ל כאמור לעיל מאת המבטחות האחראיות לפיצוי הנפגעת בגין נזקי התאונה והיא נסמכת, במקורה העקרוני, על הוראות סעיף 328 לחוק בט"ל ובפועל נסמכת התביעה על ההסכם שבין המל"ל לבין חברות הביטוח, אשר עקרונותיו ותנאיו פורטו בפסקי דין רבים של ערכאות השיפוט השונות במדינה [ להלן: "ההסכם"; ההסכם, על תיקוניו ומיני הבנות הקשורות בו, צורף גם לכתב התביעה בתיק הנוכחי ].

השאלות שהועמדו על ידי הצדדים להכרעה מועטות הן ופתרונן, ככל שהיה מסובך בזמנו, זכה רובו ככולו לתשובות פסוקות.

ראשית, מקובל עתה על הכל שחייב להתקיים "קשר סיבתי" בין הנכות שבגינה משתלמות הגמלאות על ידי המל"ל ובין התאונה, על מנת שתקום למל"ל זכות התביעה, גם כאשר היא נסמכת על ההסכם [ רע"א 3953/01 פרלה עמר נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י נז4 עמ' 350 ( להלן: "פסק עמר" ); רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ, ואח' פורסם באתר "נבו" (להלן: "פס"ד קרנית") ].

שאלה אחרת, שלא ממש העסיקה את הצדדים בתיק זה, היא כיצד תקבע הזכות של הנפגעת, לצרכי התביעה שבין המל"ל לנתבעות, לקבלת קצבת הסיעוד, היינו, האם על פי חוות דעת של גורמי המל"ל או בצורה אחרת והאם יש לראות בחוות הדעת של האחיות המדרגות את ניקוד הזכויות של הנפגעת לצורך קביעת זכותה לקבלת גמלה כחוות דעת של מומחה המקובלת על בית המשפט.

בפעול הוגשו לעיוני ארבע חוות דעת המכונות כ"הערכת תלות", ממועדים שונים, בהן נקבעה, מפעם לפעם זכות הנפגעת לקבלת קצבות הסיעוד [ להלן:" הערכות התלות"; אלה צורפו במלואן לסיכומי טענות המל"ל ].

הצדדים הסתמכו, זה בכה וזה בכה על הערכות התלות ועל כן למעלה מהדרוש אציין כי לטעמי, די בהערכות תלות כדי לקיים את הטעון הוכחה לעניין זכאות הנפגעת כאן, או כל נפגע אחר במקרה אחר, לצורך תביעת התחלוף והדברים נדונו על ידי בהרחבה ובהנמקה בפסק דין שניתן על ידי לפני כשנה בתא"ק 35433/05 (ת"א) המוסד לביטוח לאומי נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פורסם באתר "נבו", ואיני רואה צורך לחזור על הדברים.

התביעה נסמכת על הערכת תלות ראשונה שניתנה לנפגעת מיום 13.12.02, אולם רק הערכה תלות זו, והבאה אחריה, מעגנות את זכות הקצבה של הנפגעת, לפחות בחלקה העיקרי, בתוצאות התאונה, שגרמו לה לשבר בידה הימנית.

הערכות תלות אלה קבעו את זכות הנפגעת באופן זמני בלבד ועד חודש נובמבר 2002 [ קרי, סוף חודש אוקטובר אותה שנה, ראה הערכת התלות הבאה ].

לאחר מכן, נקבעו לנפגעת זכות זמנית ובהמשך זכות לצמיתות, שאינן קשורות לתאונה אלא למצבה הגופני הכללי ומחלותיה הרבות, הקיימות.

אמור על כן, רק הנכות או התלות של הנפגעת שבין יום התאונה ועד ליום 30.10.2002 קשורה לתאונה ולכן רק אותן קצבאות ששולמו עבור תקופה זו יש להן דין תחלוף.

במקרה זה אין מתעוררת אפילו שאלת יחסיות הנכות הראויה להיקשר לשאלת זכות המל"ל לתחלוף שכן הדברים חדים וברורים מתוך הערכות התלות, מתי היא התלות הקשורה בתאונה ומתי אין לה קשר כזה כלל.

אולם, אילו הייתה מתעוררת שאלה כזו, גם במקרה כזה פתרונה היה ברור, לאור קביעתו בית המשפט העליון ב"פסק עמר" בעניין זה ובייחוד, לאחרונה ב"פס"ד קרנית" הנ"ל.

גם שאלת שיעור הריבית שבו יש לחייב את הנתבעות אינה משמעותית עוד לאחר פסיקת בית המשפט העליון בפסק הדין רע"א 8428/04 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר "נבו" המחיל את הריבית שלפי ההסכם על כל המקרים הנדונים בפני בתי המשפט.

לאור כל האמור לעיל אני קובע דלקמן:

התביעה, רובה ככולה, נדחית, למעט זכותו של המל"ל להחזר התשלומים ששולמו על ידיו כ"קצבת סיעוד" לנפגעת עד ליום 31.10.2002 בצרוף הריבית שלפי ההסכם.

כל צד יישא בהוצאותיו.